עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

צוהר אל העבר

אפלטון

אפלטון

אפלטון (‏בערך 427–347 לפה״ס)‏ היה פילוסוף יווני עובד אלילים.‏ הוא נולד באתונה למשפחה אריסטוקרטית וזכה להשכלה נרחבת בדומה לצעירים יוונים אחרים בני המעמד הגבוה.‏ הוא הושפע רבות מהפילוסוף המהולל סוקרטס ומתלמידיו של פיתגורס,‏ שהיה פילוסוף ומתמטיקאי.‏

לאחר שנדד באגן הים התיכון ועסק בפוליטיקה בסירקוזה,‏ עיר יוונית בסיציליה,‏ חזר אפלטון לאתונה וייסד שם את ה”אקדמיה”.‏ האקדמיה,‏ הנחשבת בעיני רבים לאוניברסיטה הראשונה של אירופה,‏ הפכה למרכז מחקר למתמטיקה ולפילוסופיה.‏

כיצד זה נוגע לך?‏

תורתו של אפלטון השפיעה במידה רבה על אמונותיהם הדתיות של מיליונים,‏ שרבים מהם מניחים בטעות שאמונותיהם מבוססות על המקרא.‏ אחד הרעיונות הבולטים ביותר בתורתו הוא הרעיון שלאדם יש נפש בת אלמוות הממשיכה להתקיים לאחר מות הגוף הפיזי.‏

‏”הישארות הנפש היא אחד הנושאים האהובים על אפלטון” (‏גוף ונפש בפילוסופיה הקדומה‏)‏.‏

אפלטון גילה עניין רב בחיים שלאחר המוות.‏ הספר גוף ונפש בפילוסופיה הקדומה ‏(‏Body and Soul in Ancient Philosophy)‏ מציין ש”הישארות הנפש היא אחד הנושאים האהובים על אפלטון”.‏ הוא היה משוכנע לגמרי ש”הנפש ממשיכה להתקיים לאחר התגלמותה הגשמית הנוכחית,‏ ושהיא מקבלת את הגמול או העונש הראויים לה” בחיים שלאחר המוות,‏ וזאת בהתאם לאופן שבו חי האדם עלי אדמות.‏ *

כיצד הופצה תורתו של אפלטון?‏

לאקדמיה האפלטונית נודעה השפעה רבה במהלך 900 השנים שבהן פעלה,‏ מ־387 לפה״ס עד 529 לספירה.‏ הפילוסופיה של אפלטון צברה פופולריות במדינות שנשלטו בידי יוון ורומא.‏ הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני אימץ את האפלטוניזם,‏ וכך עשו גם מנהיגי דת נוצרים רבים.‏ כתוצאה מכך,‏ חלחלו ליהדות ולנצרות רעיונות פילוסופיים פגאניים,‏ לרבות מושג הישארות הנפש.‏

‏”כל התיאולוגיה הנוצרית נשענת,‏ לפחות במידה מסוימת,‏ על הפילוסופיה היוונית.‏.‏.‏ בעיקר על האפלטוניזם”,‏ מציין מילון המקרא בהוצאת אנקור ‏(‏אנג׳)‏,‏ ”אולם מספר הוגי דעות נוצרים.‏.‏.‏ ראויים לתואר אפלטוניסטים נוצרים”.‏ השווה בין הנאמר במקורות הבאים.‏

מה אמר אפלטון:‏ ‏”[בעת המוות] האני האמיתי של כל איש מבינינו,‏ הוא שאנו קוראים לו ’‏נשמתו בת האלמוות’‏,‏ יסתלק אל אלים אחרים כדי לתת שם דין וחשבון שלקראתו.‏.‏.‏ יחזק לבו של האיש הטוב,‏ ויגורנו הרע” (‏כתבי אפלטון — ספר החוקים יב)‏.‏

מה נאמר במקרא:‏ הנפש היא האדם עצמו או חייו של האדם.‏ גם בעלי החיים הם נפשות.‏ במוות חדלה הנפש להתקיים.‏ * תן דעתך לפסוקים הבאים:‏

ברור אפוא שהמקרא אינו מלמד שהנפש ממשיכה להתקיים לאחר מות הגוף הפיזי.‏ אם כן,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם האמונה שלי מבוססת על המקרא או על הפילוסופיה של אפלטון?‏’‏

^ 7 ס׳ אומנם אפלטון תרם במידה ניכרת להפצת הרעיון של נפש בת אלמוות,‏ אך הוא לא היה הראשון שאימץ רעיון זה.‏ תפיסה זו על צורותיה השונות כבר הייתה מושרשת זמן רב בדתות פגאניות,‏ לרבות דתות מצרים ובבל.‏

^ 12 ס׳ המקרא מלמד שהמתים ישנים כביכול וצפויים לקום לתחייה (‏קהלת ט׳:‏5;‏ יוחנן י״א:‏11–14;‏ מעשי השליחים כ״ד:‏15‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ אילו הייתה הנפש בת אלמוות,‏ היא לא הייתה יכולה למות ולא הייתה זקוקה לתחייה.‏