ספר לנו על הילדות שלך.‏

נולדתי באיטליה ב־1943 וגדלתי במשפחה מרובת ילדים. משפחתנו התגוררה בכפר קטן, ואבי היה איכר ונגר. הוריי חינכו אותנו להיות קתולים טובים.‏

מדוע רצית להיות כומר?‏

בילדותי אהבתי להקשיב לכמרים בכנסייה. קולם של הכמרים הותיר בי רושם עמוק, והטקסים המפוארים ריתקו אותי. זה עורר בי את הרצון להפוך לכומר. כשהגעתי לגיל 13 אמי רשמה אותי לפנימייה המכינה בנים ללימודי כמורה מתקדמים.‏

האם למדת את המקרא כחלק מההכשרה שקיבלת?‏

לא ממש. כשהייתי בן 15 נתן לי אחד המורים עותק של ספרי הבשורה — המהווים תיעוד היסטורי של חייו של ישוע ושירותו — וקראתי אותו כמה פעמים. בגיל 18 נסעתי לרומא ולמדתי במספר אוניברסיטאות אפיפיוריות הכפופות ישירות לסמכות האפיפיור. למדתי לטינית, יוונית, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה ותיאולוגיה. אומנם נדרשנו לשנן פסוקים, ובטקסים בימי ראשון הקריאו לנו קטעים מהמקרא, אבל אי־אפשר לומר שבאמת למדנו אותו.‏

לימים הפכת לרקטור. האם משרה זו הייתה כרוכה בהוראה?‏

התפקיד שלי היה בעיקר ניהולי. אבל גם העברתי שיעורים על החלטות ועידת הוותיקן השנייה.‏

מדוע התחלת להטיל ספק בדת הקתולית?‏

שלושה דברים הטרידו אותי. ראשית, הכנסייה הייתה מעורבת בפוליטיקה; שנית, נהוג היה להעלים עין מהתנהגות פסולה בקרב הכמורה והמאמינים; שלישית, חלק מהתורות הקתוליות לא נראו לי הגיוניות. למשל, איך יכול להיות שאל אוהב מעניש אנשים בייסורים נצחיים לאחר מותם? האם אלוהים באמת רוצה שנדקלם תפילות מאות פעמים בעזרת מחרוזת תפילה?‏ *

מה עשית בעקבות זאת?‏

התפללתי לאלוהים בדמעות שייתן לי הדרכה. גם רכשתי תרגום מקרא קתולי שיצא לאור באיטלקית באותה התקופה (Bibbia di Gerusalemme) והתחלתי לקרוא בו. כעבור זמן מה, בבוקר של יום ראשון אחד, הגיעו לסמינר שני גברים בשעה שתליתי את הגלימות שלי אחרי טקס המיסה. הם הציגו את עצמם כעדי־יהוה. שוחחנו למעלה משעה על המקרא ועל מה שנאמר בו לגבי סימני הזיהוי של דת האמת.‏

 מה הייתה התרשמותך מהם?‏

התרשמתי מאוד מהאמונה החזקה שלהם ומכך שהם ידעו למצוא בקלות פסוקים במהדורה הקתולית של המקרא. בהמשך החל לבקר אותי עד־יהוה אחר ששמו מריו. הוא היה סבלן וביקר אותי בהתמדה — כל יום שבת בתשע בבוקר, בגשם ובשמש, הוא צלצל בפעמון הסמינר.‏

מה חשבו הכמרים האחרים על המפגשים שלכם?‏

הזמנתי אותם להצטרף לדיונים שלנו, אבל אף אחד מהם לא התייחס ברצינות ללימוד המקרא. לעומת זאת, אני נהניתי מכך מאוד. למדתי דברים נפלאים. לדוגמה, הבנתי למה אלוהים מרשה לרוע ולסבל להתקיים, שאלה שהטרידה אותי שנים.‏

האם הממונים עליך ניסו לשכנע אותך להפסיק ללמוד את המקרא?‏

בשנת 1975 נסעתי מספר פעמים לרומא כדי להסביר את השקפותיי. הממונים עליי ניסו לגרום לי לשנות את דעתי, אבל איש מהם לא השתמש במקרא. לבסוף, ב־9 בינואר 1976, כתבתי להם מכתב וציינתי שאני כבר לא מחשיב את עצמי כקתולי. כעבור יומיים עזבתי את הסמינר ועליתי על רכבת כדי לנכוח בפעם הראשונה באסיפה של עדי־יהוה. כשהגעתי התברר לי שזה בעצם כינוס של כמה קהילות. הכול היה כל כך שונה מהדברים שהייתי רגיל אליהם! לכל עד־יהוה היה מקרא, וכולם פתחו את הפסוקים ביחד עם הנואמים שדנו בנושאים שונים.‏

מה חשבה משפחתך על השינוי שחל בך?‏

רוב בני המשפחה שלי התנגדו לי נחרצות. אבל נודע לי שאחד מאחיי התחיל ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה בלומברדיה, אזור בצפון איטליה. נסעתי אליו, ועדי־יהוה באזור עזרו לי למצוא עבודה ומקום מגורים. מאוחר יותר באותה השנה נטבלתי כאחד מעדי־יהוה.‏

האם יש לך חרטות?‏

אין לי שום חרטות! סוף סוף אני מרגיש באמת קרוב לאלוהים, מכיוון שכל מה שאני יודע לגביו מבוסס על המקרא ולא על פילוסופיות או מסורות של הכנסייה. כיום אני יכול ללמד אחרים בביטחון ובלב שלם.‏