ניקרגואה נקראת לא אחת ארץ האגמים והרי הגעש. המדינה מתגאה באגם הגדול ביותר באמריקה המרכזית — אגם ניקרגואה. השבטים המקומיים מכנים אותו קוסיבוקה, שמשמעו ”הים המתוק”. באגם מצויים מאות איים, וזהו אגם המים המתוקים היחיד ששוכנים בו יצורים ימיים הנפוצים באוקיינוסים — כגון כרישים, דגי חרב ודגי טרפון.‏

כמו כן, בניקרגואה נמצא אחד האזורים המבודדים ביותר באמריקה המרכזית — חוף מוסקיטו. זוהי רצועת חוף באורך 65 קילומטרים הנמתחת לאורך מרבית קו החוף המזרחי במדינה וממשיכה אל תוך הונדורס השכנה. בני המיסקיטו (כתיב חלופי למוסקיטו) הם אחת הקבוצות הילידיות בניקרגואה שהיו קיימות באזור עוד לפני בואם של האירופאים במאה ה־16.‏

בני המיסקיטו ידועים בקשרים החברתיים החזקים שלהם ובמנהגיהם הייחודיים. לדוגמה, בשפת המיסקיטו אין פניות כבוד רשמיות כמו ”אדון” או ”גברת”. בקהילות הכפריות נוהגים הצעירים לפנות למבוגרים בתארים ”דוד” או ”דודה”, בין שהם קרובי משפחה ובין שלא. מנהג קדום בקרב נשות  המיסקיטו הוא לקבל את פניהם של חברים קרובים או בני משפחה על־ידי הצמדת לחי אל לחי. אחרי כן מי שיזמה את ברכת השלום שואפת שאיפה עמוקה דרך אפה.‏