אנו חיים בזמנים רוויי דאגות — ב”עתות משבר קשות להתמודדות” (‏טימותיאוס ב’. ג’:1‏). רבים מודאגים בשל משברים כלכליים, התמוטטות המשפחה, מלחמות, התפרצויות של מחלות קטלניות, אסונות טבע או אסונות מעשה ידי אדם. מתווספות לכך דאגות אישיות שונות: ’האם הגידול שמצאו אצלי סרטני?’ ’באיזה עולם יגדלו הנכדים שלי?’‏

לא כל סוגי הדאגות שליליים. טבעי לחוש מידה מסוימת של לחץ לפני מבחן, לפני הופעה מול קהל או לפני ריאיון עבודה. כמו כן, פחד בריא ממצבים מסוכנים עוזר לנו להימנע מהם ולא להיפגע. אולם דאגות מופרזות או ממושכות הן הרסניות. בסדרת מחקרים שנערכו לאחרונה בהשתתפותם של למעלה מ־68,000 מבוגרים התגלה שגם חרדה קלה מגבירה את הסיכון למוות בטרם עת. לא בכדי שאל ישוע: ”מי מכם בדאגתו יכול להוסיף ולו אמה אחת לשנות חייו?” ואכן, דאגות אינן מאריכות את חיי האדם. משום כך אמר ישוע: ”חדלו להיות מודאגים” (‏מתי ו’:25,‏ 27‏). אך כיצד ניתן לעשות זאת?‏

עלינו בין היתר לגלות תושייה, לטפח אמונה אמיתית באלוהים ולבנות תקווה איתנה לעתיד. גם אם איננו מתמודדים עם נסיבות קשות כעת, ייתכן שנתמודד עם נסיבות כאלה בעתיד. הבה נראה כיצד הצעדים שהזכרנו כעת סייעו לפול, ג’נט ואלונה להתמודד עם דאגותיהם.‏