מה אומרים כמה אנשים?‏

קיימות אמונות שונות באשר לשמיים ובאשר לייעודם. לדוגמה:‏

• נוצרים רבים יסכימו עם האנציקלופדיה הקתולית החדשה ‏(אנג’) המציינת שהשמיים הם ”מעונם התמידי של המבורכים שמתו באדון”.‏

• הרב בן ציון קרביץ מסביר שהיהדות מתמקדת יותר בחיים הנוכחיים ופחות בחיים שבעולם הבא. אך לדבריו ”בשמיים הנשמה חווה את ההנאה הגדולה ביותר שניתן לחוות — תודעה רבה יותר וקרבה גדולה יותר לאלוהים במידה שלא הייתה לה קודם לכן”. אולם קרביץ מכיר בעובדה ש”היהדות מאמינה בגן עדן בשמיים, אך התורה כמעט אינה מזכירה אותו”.‏

• ההינדים והבודהיסטים מאמינים שבשמיים יש רמות רוחניות רבות. הם מאמינים שהשמיים הם תחנה זמנית שאחריה האדם נולד מחדש עלי אדמות או מגיע למצב של נירוונה או בודהיות — מצב הנעלה מזה של החיים בשמיים.‏

• יש השוללים את כל האמונות הנוגעות לחיים בשמיים וטוענים שמדובר בסיפורי ילדים.‏

מה מלמד המקרא?‏

המילה ”שמיים” במקרא נושאת יותר ממשמעות אחת. לדוגמה:‏

• הכתוב בבראשית א’:20 מתאר את בריאת העופות המעופפים ”על הארץ על פני רקיע השמיים”. בפסוק זה המילה ”שמיים” משמעה האטמוספירה, כלומר השמיים הנגלים לנגד עינינו.‏

• הכתוב בישעיהו י”ג:10 מזכיר את ”כוכבי השמיים וכסיליהם [קבוצות כוכבים]” — מה שאנו מכנים החלל החיצון.‏

• המקרא מדבר על ’מקום שבתו’ של אלוהים ב”שמיים” ומציין שיש ’מלאכים בשמיים’ (‏מלכים א’. ח’:30;‏ מתי י”ח:10‏). שים לב שהמילה ”שמיים” אינה משמשת כמטאפורה, אלא מצביעה על מקום ממשי.‏ *

‏”הבט משמיים וראה מזבול ‏[‏מעון‏] קודשך ותפארתך” ‏(‏ישעיהו ס”ג:15‏).‏

המקרא אינו מלמד שכדור הארץ נועד לשמש למגורים זמניים, כלומר מקום שבו אנו מחכים ליום שנמות ונעלה לשמיים. המקרא מבהיר שהמוות כלל לא היה חלק ממטרתו המקורית של אלוהים עבור האנושות. חשוב על הנקודות הבאות:‏

• אלוהים אמר לזוג האנושי הראשון: ”פרו ורבו ומלאו את הארץ” ‏(‏בראשית א’:28‏). הארץ נועדה להיות מעונו הקבוע של האדם, היכן שיוכל לחיות לנצח. המוות הוזכר רק כעונש שיבוא על האיש והאישה הראשונים אם ימרו את פי אלוהים. למרבה הצער הם בחרו שלא לציית לו (‏בראשית ב’:17; ג’:6‏).‏

• חוסר ציותו של האדם הראשון לא רק הוביל למותו ולמות אשתו, אלא גם למות צאצאיהם (‏רומים ה’:12‏). האם המין האנושי נותר ללא כל תקווה?‏

• במקרא נאמר ש”אנחנו מחכים, על־פי הבטחתו [של אלוהים], לשמיים חדשים ולארץ חדשה”‏ * (‏פטרוס ב’. ג’:13‏). באמצעות מלכותו ישיב אלוהים לכדור הארץ את התנאים שהועיד להם, ”והמוות לא יהיה עוד” (‏ההתגלות כ”א:3, 4‏). האם הכוונה לחיים בשמיים או לחיים עלי אדמות? כדי שמשהו ”לא יהיה עוד”, עליו להתקיים קודם לכן. אך המוות מעולם לא היה קיים בשמיים. לכן הגיוני להסיק שהפסוק מצביע על מה שיתרחש עלי אדמות, המקום שנועדנו לחיות בו ושאנו משתוקקים להימצא בו בחברת יקירינו. המקרא גם מציין שהמתים ישובו לחיות ויתאחדו שוב עם יקיריהם (‏יוחנן ה’:28, 29‏).‏

רבים התמלאו שמחה כשגילו מה באמת מלמד המקרא באשר לשמיים. לדוגמה, קתולי לשעבר ששמו ג’ורג’ מספר: ”מה שלמדתי מהמקרא לגבי חיי נצח עלי אדמות ניחם אותי. זה נשמע הגיוני יותר מאשר הרעיון לעלות לשמיים”.‏ *

‏”השמיים, שמיים ליהוה, והארץ נתן לבני אדם” ‏(‏תהלים קט”ו:16‏).‏